Kanbun Uechi

Kanbun was born in Deikusaku section but grew up in the Takintō section of the mountain farming village of Izumi on the Motobu Peninsula of Okinawa, Uechi's family were farmers of daikon radishes. While it is claimed that in his youth, Uechi studied bōjutsu and basic Chinese techniques with Motobu experts, some of whom had lived in China, a more recent Okinawan government sanctioned publication notes that there exists no record of him learning "any kind of martial art" prior to his move to China. 

ב-5 במאי 1877, נולד קאנבון ווייצ'י (上地 完文 Uechi Kanbun), מייסד סגנון הווייצ'י-ריו, אחד מסגנונות הקראטה העיקריים באוקינאווה.

בהיותו בן 19, נסע לסין כדי ללמוד אמנויות לחימה - וכדי להימנע מצו גיוס כללי לצבא יפן. לימים, סיפר לתלמידיו שהסירה בה הגיע לסין טבעה והוא היה הניצול היחיד, מושיעו היה אמן לחימה סיני.

בתחילה למד בסין אמנות לחימה בשם קוג'ו-ריו אצל מורים מאוקינאווה, אך הם לעגו לו משום שסבל מגמגום והוא פנה לחפש מקום אחר.

לימים החל ללמוד רפואה סינית וקונג פו אצל מורה לקונג פו דרומי בשם ז'ואו ז'יהה (Zhou Zihe) שלימד שיטה שהוגדרה ע"י קאנבון כקונג פו פנגיינון.

קאנבון ווייצ'י למד אצל ז'ואו ז'יהה (שמו נהגה גם כ צ'ו-שו-הו, שו-שי-ווה, ועוד) במשך 13 שנה. ב1904 העניק לו המורה תעודת הוראה ושנתיים לאחר מכן פתח את הדוג'ו הראשון שלו, בעיר הסינית נאנג'ין, כשהוא מוסיף להתאמן אצל מורהו 3 שנים נוספות עד שמקרה מצער גרם לו לסגור את הדוג'ו, להיפרד מהמורה הסיני ולחזור לאוקינאווה בהחלטה שלא ישוב לאמן את התחום לעולם: אחד מתלמידיו, כך מסופר, הרג את שכנו בטכניקת יד פתוחה, עקב סכסוך על השקיית שדות אורז.

קאנבון שב לאוקינאווה ב1909 מבלי לספר לאיש על הפיכתו למאסטר בסין. הוא התחתן והביא לעולם את בנו בכורו, קאניי ווייצ'י, ב1911.

שנה לאחר מכן החלו להתפשט השמועות לגבי ידיעותיו ורמתו של קאנבון ווייצ'י והוא החל לקבל בקשות חוזרות ונישנות לשוב לימיו כמורה וללמד את שיטתו.

בשנת 1924, והוא בן 47, עזב קאנבון את אוקינאווה מטעמים כלכליים והתיישב במחוז וואקאיאמה שביפן, שם עבד באבטחת מפעל של חברת כותנה. אחד משותפיו שכנע אותו לחשוף מעט מידיעותיו, ולמד ממנו דרכים להתמודד עם סוגי התקפה שונים. כך קרה שקאנבון ווייצ'י הפך למורו של אותו אדם, ריויו טומויוסה (Ryuyu Tomoyose) ולימד אותו באופן פרטי במשך שנתיים. ב- 1926 אסף ריויו טומויוסה כ30 פועלי כותנה נלהבים ושכנע את קאנבון ווייצ'י לפתוח קבוצה ולאמן אותה. מאחר והמצב הכלכלי באותם ימים היה רעוע וקאנבון התפרנס בדוחק מעבודתו במפעל הכותנה, הוא קיבל את ההצעה על אף התנגדותו הראשונית לשוב ולאמן.

במשך שנים התקיימו האימונים בצמצום במעונות החברה, לפני העבודה, אחריה, ובהפסקות הצהריים, עד שפתח ב1932 בית ספר פתוח לקהל בשם "האקדמיה לקראטה פנגיינון" (Pangai-noon-ryu Todi-Jutsu), במחוז וואקאיאמה. הוא לימד שם עד נובמבר 1946 ואז העביר את השרביט לתלמידו הראשון, ריויו טומויוסה, וחזר לאוקינאווה, שם התיישב באי אייג'ימה.

כבר בשנת 1940 שונה שם השיטה מ'פנגיינון', ל-'ווייצ'י ריו', שמשמעו הסגנון של משפחת ווייצ'י. ואכן, תלמידיו באוקינאווה (וביניהם ריוקו, בנו של ריויו טומויוסה) הקימו עבורו דוג'ו חדש ושמו 'האקדמיה לקראטה ווייצ'י ריו'. ב1948 נפטר קאנבון ווייצ'י ממחלת כליות והוראת הסגנון עברה לבנו, קאניי ווייצ'י.